ע"א 355/60

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין *H. and Y. Movshovitz v. A. Geri, et al.* (1961) עוסק במספר עקרונות משפטיים מרכזיים הנוגעים לרשלנות תורמת של ילד, הערכת נזק וניכוי תשלומים מביטוח. * **גיל ויכולת הילד:** בית המשפט אישר כי ילד בן שתים עשרה נחשב מבוגר מספיק כדי לשאת באחריות למעשיו ולהבין את ההשלכות האפשריות שלהם. זה מבסס חזקת כשירות משפטית בגיל זה, החורגת מהגנת הינקות המוחלטת. פסק הדין מדגיש כי מידת הזהירות הצפויה עולה עם הגיל, כאשר 12 שנים מסמנות נקודת מפנה משמעותית באחריות המשפטית. * **רשלנות תורמת וביקורת ערעור:** בית המשפט חזר והדגיש כי הערכת הרשלנות התורמת היא שאלה עובדתית. בתי משפט לערעורים בדרך כלל אינם מתערבים בממצאים של בית משפט נמוך יותר בעניין זה, אלא אם כן ממצאים אלה אינם מבוססים באופן מוכח או חסרי בסיס בראיות. עיקרון זה מדגיש את הכבוד שניתן להערכתו של השופט את העניינים העובדתיים. * **נכות מול אובדן כושר השתכרות:** חידוש משפטי מכריע שהוצג הוא ההבחנה הברורה בין אחוז הנכות הפיזית לבין אחוז אובדן כושר ההשתכרות או הפרנסה העתידית. בית המשפט קבע כי שני אלה אינם בהכרח זהים, כלומר ליקוי פיזי לא יכול להיות מתורגם ישירות לאובדן הכנסה שווה ערך. זה מדגיש את הצורך בגישה ניואנסית בחישוב נזקים לנזק כלכלי עתידי, תוך התחשבות ביכולת ההסתגלות האישית ובסיכויי הקריירה העתידיים. * **כלל פיצויים מיוחדים ומקור בטחונות:** בית המשפט הכניס אלמנט משמעותי הנוגע לנזקים מיוחדים, במיוחד דמי אשפוז. הוא קבע כי: * יש להתייחס לתשלומים ששילם הנפגע בגין אשפוז כפיצויים מיוחדים. * באופן מכריע, אין לנכות מהנזקים המיוחדים הללו תשלומים המתקבלים מקופת חולים כתוצאה מביטוח רפואי. בכך חל עקרון כלל המקור הבטוחתי, לפיו פיצוי ממקור בטוחה (כמו ביטוח) אינו מפחית מאחריותו של המזיק לנזקים שנגרמו. זהו חידוש בולט בהגנה על זכותו של הנפגע לפיצוי מלא. ההכרעה במקרה זה תורמת אפוא להבנת האופן שבו מתייחס החוק לכשירותם המשפטית של קטינים וקובעת כללים חשובים לגבי חישוב והשבת פיצויים, במיוחד בהבחנה בין ליקוי גופני להפסד כלכלי ובהקפדה על כלל המקור הבטוחה להוצאות רפואיות.