ע"א 27390-03-22

תקציר

פסק הדין דן בזכאותו של רוכב קורקינט שנפגע לפיצוי מחברת קרנית, הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, כמפורט בסעיף 7א לחוק. הרוכב היה מעורב בתאונה בעת שהשתמש בקורקינט בבעלות מעסיקו של חברו, לו ניתן לו אישור. התנאי המרכזי של סעיף 7א הנדון הוא האם הרוכב לא ידע, ובנסיבות העניין לא היה סביר שיידע כי הקורקינט אינו מבוטח. בית המשפט פסק לטובת המערער, וקבע כי הוא מילא אחר כל התנאים המפורטים בסעיף 7א, ולפיכך זכאי לתבוע פיצויים. נקבע כי הרוכב קיבל היתר לשימוש בקלנועית מהאחראי עליו, בהיותו המעסיק, גם אם זה באמצעות חברו. כמו כן, סברו כי מתקיימים המבחנים הסובייקטיביים והאובייקטיביים לאי ידיעת היעדר ביטוח. בית המשפט בחן את מערכת היחסים בין המערער לחברו, את ניסיונם התעסוקתי ואת אופי הבעלות בקורקינט, והגיע למסקנה כי לרוכב לא הייתה סיבה להאמין שהקטנוע אינו מבוטח. לפיכך, יש להחיל במקרה זה את תכליתו החברתית של החוק, שמטרתה לפצות את מי שלא הוכיח פגם מוסרי. החלטת בית משפט קמא לדחות את תביעת המערערת בוטלה אפוא, והתיק יחזור לבית משפט קמא לקביעת הפיצויים המגיעים לו ולבחינת הודעת צד ג' של קרנית. בנוסף, הוטל על קרנית לכסות את הוצאותיו של המערער, והערבות של המערער הוחזרה לו.