עמ"נ 322/06

תקציר

בית המשפט דחה ערעור על החלטת רשות הרישוי לפסול את המערער מלהחזיק ברישיון נהיגה. הרשות שללה את הרישיון בשל חשש ליכולתו של המערער לנהוג בבטחה, בהתבסס על בדיקות פסיכולוגיות ושתן שנערכו לאחר הרשעתו בהחזקת סמים. בית המשפט מצא כי היקף התערבותו בהחלטה מינהלית זו מוגבל לשאלות משפטיות, וחלק ניכר מטענות המערער העלו שאלות של עובדה או רפואה. בית המשפט הגיע למסקנה כי החלטת הרשות הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם החוקים והתקנות הרלוונטיים, שמטרתם להגן על שלום הציבור בדרכים. הממצאים הנפשיים הצביעו על הקושי של המערער להפנים את החוקים והרשויות, המצדיקים את השלילה מטעמי בטיחות. יתר על כן, תוצאות בדיקות השתן לא הבטיחו את התנזרותו של המערער משימוש בסמים. בית המשפט הדגיש כי זכות הציבור לדרכים בטוחות גוברת על זכויות היסוד של המערער לחופש, תנועה ועיסוק, מה גם שהפסילה לא הייתה לצמיתות, והותירה מקום לחידוש רישיון עתידי עם שיפור במצבו. גם ההחלטה הוסברה דיה, ועבירות התנועה הקודמות של המערער, אף שצוינו, לא היו הגורם הישיר לביטול.