תא"מ 17676-10-15

תקציר

מדובר בתביעה אזרחית שעניינה תאונת דרכים בשרשרת, בה ניזוק רכבו של התובע, שהיה הראשון בשיירה של שלושה כלי רכב, ונזקק לתיקון. התובעת, חברה המספקת שירותי ליסינג תפעולי בענף הרכב, תובעת את הרכב השלישי בשיירה ואת חברת הביטוח שלה לפיצוי לכיסוי עלות תיקון הרכב, וכן הוצאות נוספות כגון שכר טרחת השמאי ועלויות גרירה. הנתבעים טוענים כי אין יריבות בין התובע לבין הנתבעים, וכן טוענים כי הרכב השלישי בשיירה אינו אחראי לתאונה, ובנוסף כי הייתה עילה זרה מתערבת עקב כתם שמן על הכביש שגרם לרכב להחליק. השופט פותח בדחיית טענת הנתבעים בדבר היעדר יריבות, שכן היא מהווה הרחבה של כתבי הטענות ולכן אינה קבילה. בשאלת האחריות מקבלת השופטת את גרסת התובע לאירועים, קובעת כי עדותו של נהג התובע ברורה ואמינה, ומציינת כי היא נתמכת בעדותו של הנהג השני בשיירה. השופט לא השתכנע מעדותו של הנהג הנאשם, שהייתה מתחמקת ובלתי סבירה. לפיכך, השופט קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנאשמים. בהתייחס לשאלת הנזק, דן השופט בנטל ההוכחה ובכללים לבחינת הנזק שנגרם ושיעורו. התובע מגיש דו"ח שמאי, צילומי הנזק ופרטי תשלום. נחה דעתו של השופט כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את הנזק שנגרם לרכבה וכי שילמה בפועל עבור תיקונו, על סמך הראיות שהוגשו ועדויות שמאי התובעת, עובד ממחלקת השבבים של התובעת ומנהל החשבונות של התובעת. השופטת מציינת כי סוגיית ההנחות על התיקונים, שלא הוסברה במלואה, היא פרקטיקה בעייתית ומוכרת, אך במקרה זה הנתבעים לא הצליחו להפריך את טענת התובעת כי שיעור ההיוון שנרשם בדו"ח הוא התעריף שניתן בפועל. עם זאת, השופטת קובעת כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין שכר טרחת השמאי והוצאות הגרירה, שכן היא לא הביאה ראיות מספיקות להוצאות אלה. לסיכום, השופט מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 25,546 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד לתשלום התשלום, וכן אגרת בית משפט, אגרת עדים ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪. פסק הדין יוגש לבאי כוח הצדדים, והסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.