רע"א 40890-04-14

תקציר

בית המשפט המחוזי מרכז קיבל בקשה של עותר שביקש להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת כבוד הרשם י' קינר לבטל היתר המצאה מחוץ לתחום לשלושה משיבים. העותרת ביקשה את ההיתר לצרף את המשיבים, המתגוררים בחו"ל, כצדדים בתובענה בדבר פירוק שיתוף משפחתי. החלטת הרשם, מיום 14.8.13, הוגשה כדין לעותרת ביום 10.9.13. העותר לא הגיש ערעור בתוך תקופת החוק בת 20 הימים. העותרת, שלא הייתה מיוצגת בהליך, טענה כי ההליכים הרבים שבהם הייתה מעורבת משפחתה גוזלים את זמנה ומרצה, ומונעים ממנה להגיש בקשה לחופשה כדי לערער במועד. עוד טענה כי אי מתן הארכה יגרום לה נזק משמעותי ובלתי הפיך, כי להחלטה שניתנה לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בניו יורק היו השלכות על ההמצאה בחו"ל, וכי הודיעה למשיבים על כוונתה לערער. המשיבים התנגדו לבקשה, בטענה כי ההחלטה היא החלטה של רשם ולכן ניתנת לערעור בזכות, ולכן אין צורך בהארכה. הם טענו כי העותר לא הוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות את השיהוי בן שמונת החודשים, כי המשיבים הסתמכו על ההחלטה וכי סיכויי הצלחת הערעור הם מזעריים. בית המשפט הבהיר כי החלטות על ביטול היתרי המצאה מחוץ לתחום הן "החלטות שונות", והתווה את המסגרת המשפטית להארכת מועדים סטטוטוריים. הדרישה מטעמים מיוחדים להארכת המועד באה לאזן בין שיקולים משפטיים שונים. בית המשפט הדגיש כי בקשות להארכה כמעט ולא נענות כדי להימנע משינוי מועדים הקבועים בחוק. במקרה דנן, העותרת לא הציגה סיבה מיוחדת לשיהוי, שכן הנסיבות שציינה היו אישיות ולא חיצוניות. זאת ועוד, השיהוי הממושך והבלתי סביר, יחד עם אי מילוי הוראות בית המשפט על ידי העותר, הצביעו על כך שהמשיבים הסתמכו על ההחלטה. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי סיכוייו של העותר להצליח בערעור נמוכים. לפיכך, נדחתה הבקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת הרשם.