ת"א 9938-12-10

תקציר

התיק עוסק בסכסוך בין משרד עורכי דין א. בן דור ושות' (בן דור ושות') לבין לקוחם לשעבר, משכנות מוצא, בנוגע לשירותים משפטיים הניתנים לפרויקט נדל"ן למגורים. משרד בן דור ושות' פעל כגוף יזמי והקים קבוצת משקיעים לרכישת קרקעות לצורך הפרויקט. ב-1998 הם חתמו על הסכם שכר טרחה עם משכנות מוצא, שקבע כי שכר הטרחה של בן דור יתבסס על אחוז ממכירת הדירות בעתיד. המשרד קיבל מקדמה חודשית. בשנת 2010 מכרה משכנות מוצא את זכויותיה בפרויקט מבלי ליידע את בן דור ושות', ובכך הפסיקה את שירותיהם. משרד בן דור ושות' טען להפרת חוזה שלא כדין, ודרש פיצוי משמעותי. עם זאת, בית המשפט מצא כי למשכנות מוצא הייתה זכות לבטל את ההסכם והיא לא פעלה בחוסר תום לב. לחילופין, משרד בן דור ושות' דרש שכר טרחה ראוי בהתבסס על חישובים קודמים או על יתרת התשלומים החוזיים. משכנות מוצא תבעה מנגד על התקדמויות מוגזמות. השופטת קבעה כי משרד בן דור ושות' אינו זכאי לפיצויי הישרדות שכן הפיטורים היו כדין. בנוסף, הסעדים החלופיים של המשרד לא ניתנו. השופט קבע כי משרד בן דור ושות' קיבל הפחתות מוסכמות בתשלומים החודשיים ואינו יכול לתבוע אותן כעת. על העבודה המשפטית שנעשתה, קיבל בית המשפט את גרסתו של בן דור ושות' באופן חלקי ומצא כי הם סיפקו שעות רבות של שירותים משפטיים. עם זאת, טענת המשרד לעבודה חריגה לא הוכחה. לגבי העבודה המשפטית שנותרה לאחר סיום החוזה, בית המשפט הסכים שהיא לא הושלמה. הוצגו שתי חוות דעת משפטיות של מומחים בנוגע לזכאותו של משרד בן דור ושות' לשכר טרחה ראוי. השופט מצא את שניהם קיצוניים ובמקום זאת קבע שיעור של 40% בהתאם לנסיבות. לאחר ששקל חישובים שונים, הגיע בית המשפט למסקנה כי משרד בן דור ושות' כבר קיבל מקדמות בסמוך לזכאותם. לפיכך, לא שולמו תשלומים נוספים, למעט יתרה של 28,000 דולר, בהתחשב בהפרש הכספי המוגבל. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ומשכנות מוצא נדרשה לשלם לבן דור ושות' את הסכום הנקוב, הצמוד לשער הדולר במועד הסיום, בתוספת ריבית. השופטת מתחה ביקורת על התנהלותו של משכנות מוצא, אך לא פסקה הוצאות למשרד בן דור ושות' בשל גודל התביעה.