ב"ל 3686/98

תקציר

התובעת, אזרחית ישראלית, עברה מבאקה אל-גרביה בישראל לבאקה א-שרקייה שבשטחים לאחר שנישאה לתושבת האחרונה בשנת 1977. התובעת ילדה שישה ילדים בעת שהתגוררה בשטחים. היא חזרה לישראל עם משפחתה בשנת 1994 וזמן קצר לאחר מכן הגישה בקשה לקצבת ילדים מהמוסד לביטוח לאומי (הנתבע). הנתבעת אישרה את בקשתה להטבות שוטפות אך לא ציינה האם התביעה להטבות רטרואקטיביות אושרה או נדחתה. למעלה משלוש שנים לאחר מכן, ביקשה התובעת הטבות רטרואקטיביות לקצבת ילדים החל מלידת כל ילד. הנתבעת דחתה את בקשתה משום שהוגשה שלא בזמן. התובע תבע את הנתבע בבית המשפט לקבלת ההטבות הרטרואקטיביות. בית המשפט בחן האם החלטת הנאשם יכולה להיחשב סבירה ומידתית. נמצא כי תביעת התובעת לתגמולים לא נדחתה בשל היעדר הודעה מוקדמת מהנתבעת במועד. לפיכך, התביעה לתשלומים רטרואקטיביים לא נדחתה על פי חוק. בית המשפט בחן גם האם השיהוי של התובעת בהגשת התביעה לנתבעת היה מוצדק. בית המשפט קבע, כי בעוד שהתעלמות התובעת מהחוק הייתה סיבה מוצדקת לעיכוב, העילות לזכאות לקצבת ילדים לא עוגנו בשום מסמך רשמי משום שלנתבעת לא היה רישום מהימן של כניסות ויציאות מהשטחים. למרות זאת, החליט בית המשפט להתערב בשיקול דעתה של הנתבעת והורה למוסד להעניק לתובעת קצבת ילדים רטרואקטיבית בגין שלוש השנים שקדמו למועד תביעתה. תקופה זו נבחרה על פני שבע שנים - כפי שנקבע בפסקי דין קודמים - משום שזו האחרונה תטיל נטל כספי משמעותי על המכון, ונסיבות התובע לא הצדיקו זאת. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התשלומים השוטפים והרטרואקטיביים של הנתבעת מהווים תביעה אחת, שהוגשה לפני חקיקת תיקון מס' 19. לפיכך, הפיצוי בגין איחור בתשלום תגמולים רטרואקטיביים יחושב לפי החוק הקודם. תביעת התובע התקבלה באופן חלקי, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.