ת"א 42398-10-12

תקציר

מינהל מקרקעי ישראל מכר בשנת 1994 שש חלקות קרקע בבאר שבע לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ. בהסכם המכר נקבע כי החברה תשלם את כל הוצאות הפיתוח. בשנת 1999 דרשה רשות מקרקעי ישראל תשלום הוצאות אלה, אך היא סירבה בטענה כי מדובר בהוצאות מופרזות ובלתי סבירות. רשות מקרקעי ישראל תבעה את החברה ב-2012 על ההוצאות. בתוך כך, מכרה החברה בשנת 2008 ארבע מתוך שש החלקות לחברת נאש רמות בע"מ, אשר מכרה אותן מאוחר יותר בשנת 2009 לחברת ארזים (ג.י.א) בע"מ. בשני הסכמי המכר נקבע כי הרוכשים יישאו בהוצאות הפיתוח. בית המשפט מצא כי רמ"י הייתה מחויבת חוזית בתשלום הוצאות הפיתוח לרמ"י, אך התביעה נגדם נדחתה על פי חוק בשל השיהוי של 13 שנה מאז דרישתה הראשונית של רמ"י. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה נגד החברה. עם זאת, בית המשפט חייב את נאש בהוצאות הפיתוח בהתאם להסכם שלהם עם CO, והורה להם לשלם לרמ"י 8,640,000 ₪ בתוספת הצמדה וריבית משפטית משנת 2009. בית המשפט דחה גם את התביעה נגד ארזים, ולא מצא עילה חוזית או משפטית לתשלום ההוצאות, שכן הם רכשו את החלקות מנאש כקרקע מפותחת, וההוצאה כבר נלקחה בחשבון במחיר המכירה.