ע"ע 3153-10-13

תקציר

עניינו נסוב סביב המערער, שנזקק להשתלת כליה עקב מחלה קשה. לאחר שלא הצליחו למצוא תורם מתאים בישראל ועמדו בפני המתנה ארוכה, פנה המערער לקופת החולים שלו, מאוחדת, לקבלת אישור לעבור את ההשתלה בחו"ל, אשר ניתן על סמך המלצות הרופאים ותקנות מאוחדת עדיף. עם זאת, התעורר חשש לאפשרות של סחר באיברים, מה שהוביל את קופת החולים לדחות את בקשתו של המערער להחזר הוצאות. המערער טען כי ההשתלה בוצעה כדין וביקש להציג ראיות נוספות לתמיכה בטענתו, אך לא עלה בידו להשיגן. השאלה העומדת על הפרק היא האם המערערת עמדה בתנאי ההחזר לפי תקנות מאוחדת עדיף ואם ההשתלה אכן הייתה כרוכה בסחר באיברים. חוק ביטוח בריאות ממלכתי כולל השתלות איברים בסל הבריאות והטיפולים, ואילו תקנות הבריאות מפרטות את התנאים לתרומת איברים במדינות זרות. על אף שהמערערת תבעה מכוח פוליסת מאוחדת עדיף, המציעה שירותי בריאות נוספים בחו"ל בנסיבות מסוימות, הדגיש בית המשפט כי תקנות הבריאות אינן רלוונטיות למקרה זה. תופעת הסחר באיברים, המעוגנת בחוק הישראלי ומבוססת על תקנת הציבור, היא פסולה ואסורה מבחינה מוסרית. חוק השתלות איברים, שנכנס לתוקף בשנת 2008, מגדיר במפורש סחר באיברים כעבירה פלילית, ומגדיר אותו כהחלפת פיצויים תמורת איברים וכתיווך בעסקאות כאלה. בית המשפט קיבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי השתלתם בפיליפינים לא הייתה תוצאה של סחר באיברים. מאחר שהמערער ארגן את ההשתלה והיו בידיו האמצעים ליצור קשר עם התורם ועם בית החולים, האחריות לספק ראיות מוטלת עליהם. מאחר שהמערערת לא הצליחה לשכנע את קופת החולים כי סחר באיברים לא התקיים, קבע בית המשפט כי דחיית תביעת ההחזר על ידי הקופה הייתה כדין. לפיכך, הערעור נדחה, וההחלטה לדחות את החזר ההוצאות התקבלה.