ע"א 517/79

תקציר

התיק סובב סביב נפגע תאונת דרכים שהגיש תביעה נגד המוסך בו אירעה התאונה ונגד חברת הביטוח של רכבו. התובע טען כי התאונה אירעה בעת השימוש ברכב ולכן חברת הביטוח אחראית לפצות אותו. חברת הביטוח טענה כי יש לדחות את התביעה משום שהתאונה לא נגרמה כתוצאה משימוש ברכב אלא מהחלקה על רצפת המוסך, ולכן אין עילת תביעה נגדם. בית המשפט קמא הסכים עם חברת הביטוח ודחה את התביעה, מה שהוביל את התובעת לערער על ההחלטה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופטת ח' בן עטר, מבהירה כי במקרה זה התביעה מבוססת על פוליסת הביטוח ולא על חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שאינו חל על תאונות דרכים. על פי הפקודה, חברת הביטוח אחראית לפיצוי התובע בהיותה דרישת פוליסה. השופט מסכים כי השימוש ברכב מתחיל כאשר אדם פותח את דלת הרכב כדי להיכנס וממשיך עד שהוא יוצא פיזית מהרכב. עם זאת, במקרה ספציפי זה, השופטת חולקת על הקביעה כי השימוש ברכב הסתיים כאשר התובע הניח את הרכב מעל בור הסיכות. בן עטר מדגיש כי יש לראות ביציאה מהרכב חלק מהשימוש, ולבחון את הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב לבין הפגיעה. מאחר שמגרסתו של התובע לאירועים עולה כי התאונה אירעה הן בשל הגריז בקומת המוסך והן בשל העובדה שיצא מהרכב, סבר בן עטר כי יש לאפשר לו להתדיין בתביעה נגד חברת הביטוח. דעת המיעוט של השופט שרפט לוין מסכימה עם דחיית התביעה נגד חברת הביטוח על ידי בית משפט קמא. לוין טוען כי מגרסתו של התובע עצמו לאירועים עולה כי התאונה נגרמה כתוצאה מהחלקה על השומן ולא משימוש ברכב. לדברי לוין, אין די ביחסי זמן בין השימוש ברכב לבין הפגיעה; חייב להיות גם קשר סיבתי, שאינו קיים במקרה זה. לוין חולק גם על עמדת הרוב בטיעון השלישי, וקובע כי טיפול הסיכה ברכב אינו נחשב אוטומטית ל"שימוש ברכב מנועי". לבסוף, לוין סבור כי הרוב חרג משיקול דעתם בהקצאת שכר טרחת עורך דין למשיב.