ע"א 73638-05-19

תקציר

הערעור התקבל בחלקו. החלטת בית משפט קמא לדחות את התביעה כולה בוטלה, אך תביעת האגודה נדחתה מחמת חוסר מעמד. אחד הסעדים המבוקשים, המפורט בסעיף 50.6 לכתב התביעה, נמחק אף הוא, שכן הוא נחשב לתביעה כספית במסווה ולכן אינו מותר על פי התקדימים. התיק הוחזר לבית משפט קמא לדון ביתרת התביעה לגופה. לא היה צו להוצאות, ובית המשפט קמא הונחה לשקול את ההליכים בערעור בעת מתן פסק דינו הסופי. השופטים הסכימו כי דחיית תביעה על הסף היא אמצעי חריג ויש להשתמש בו רק במקרים קיצוניים. במקרה זה, בית המשפט מצא כי רצונם של הדיירים לברר את אופן חישובם וגבייתו של הארנונה שלהם מעתה ואילך היה סביר, במיוחד לאור השינויים שביצע בית בלב בשנת 2017. לפיכך, הסעדים שמטרתם להסדיר תשלומים עתידיים הותרו לעמוד. עם זאת, בית המשפט גם קבע כי חלק מהסעדים המבוקשים, קרי אלה הקשורים לקבלת מידע לכימות תביעה כספית בגין תשלומי עבר, ניתן היה לבקש באמצעות תביעה למתן חשבונות. עם זאת, השופטים התירו לסעדים אלה להישאר חלק מהתביעה, שכן מחיקתם לא תהיה מוצדקת. השוכרים היו נדרשים לשלם את אותם אגרות בית משפט בין אם הגישו תביעה נפרדת למתן חשבונות ובין אם כללו אותה בתביעה הנוכחית. השופטת שלומית יעקובוביץ סברה כי החלטת בית משפט קמא לדחות את התביעה על הסף, בהתבסס על הטענה כי הדיירים התכוונו לשנות את ההסכם החוזי, הייתה חפוזה מדי. היא ציינה כי בית בלב עצמו שינה את שיטת חישוב הארנונה מבלי לשנות את החוזים, ולכן יש לפרש את התביעה כמבקשת פרשנות לחוזה, ולא כשינוי בו. לבסוף, הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית משפט קמא כי האגודה נעדרת מעמד, שכן התביעה לא הוגשה לפי חוק החוזים האחידים ולא התבקש סעד לעמותה. בסך הכל, הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר החלטת השופטים העדיפה במידה רבה את הסעדים המבוקשים על ידי הדיירים.