סע"ש 25585-04-20

תקציר

התובע, אזרח סודני, תבע את הנתבעים סולמי ודניה סיבוס בגין תביעות שכר בגין עבודתו באתרי בנייה שונים בין השנים 2014 ל-2017. דניה סיבוס הכחישה את הטענות ובהמשך נמחקה מהתביעה בהסכמה הדדית. סולמי, שייצג את עצמו, טען כי לא הכיר את התובעת ולא העסיק אותה. עדותו של התובע לא הייתה עקבית באשר לתאריכים, למיקומים ולאופי עבודתו, דבר שהשפיע על אמינותו. עוד ציין בית הדין כי התובע לא הציג ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו, לרבות חוזי עבודה, רישומי נוכחות ברורים ועדויות עדים מהימנות. זאת ועוד, התובע לא הסביר מדוע לא תבע את החברות שהנפיקו לו תלושי שכר ולא נתן סעד אופרטיבי נגד סולמי. בסופו של דבר, מצא בית הדין כי דין תביעת התובעת כנגד סולמי להידחות, שכן לא מצא כל עוגן ראייתי להעסקה כפי שתוארה על ידי התובעת. השופט, דורון יפת, הדגיש כי התובע לא הציג ראיות מספיקות להוכחת טענותיו וכי עדותו אינה אמינה. לפיכך, התביעה נדחתה מכל הבחינות, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ויועבר אליהם בהמשך. לתובע יש אפשרות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.