ת"א 1409/98

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של חוזה מכר לחלקת קרקע. הנתבעים טוענים כי החוזה פסול משום שאין בו פרטים מהותיים, לרבות זהות הקרקע הנמכרת, התמורה וזהות הבעלים של החלק הנמכר. בית המשפט מסכים כי החוזה אינו ברור ואינו מכיל פרטים מספיקים כדי להצביע על קיומו של חוזה משפטי מחייב. יתר על כן, תנאי החוזה, התלוי באירוע חיצוני – יישוב מחלוקת על הבעלות במקרקעין – לא התקיים. כתוצאה מכך, החוזה נחשב בטל, ושני הצדדים זכאים להשבה מלאה. בית המשפט דן גם בסוגיית רישום הזכויות בנכס ומגיע למסקנה כי תביעת התובעים לתיקון הרישום לפי פקודת ההסדר אינה יכולה להצליח, שכן הם היו מודעים להליכי הפשרה ובחרו שלא לתבוע זכויות בנכס באותה עת. בפסק הדין צוין כי תביעת התובעים היא בעיקרה תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין הסכם המכר, וככזו היא חסומה על פי חוק. בית המשפט מורה על פיצול סעדים, המאפשר לתובעים להגיש תביעה כספית להשבת התמורה ששולמה ופיצוי מוסכם בתוך 90 יום. התביעה על הקרקע עצמה נדחית, והתובעים נדרשים לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.