ע"ז 34556-05-18

תקציר

פסק הדין דן בביטול צוואה על ידי מצווה. במקרה זה, המצווה ביטל את צוואתו הן על ידי ביטולה במפורש באמצעות עדים והן על ידי השמדת הצוואה בנוכחות עורך דינו. בית המשפט הכיר בביטול הצוואה, למרות שהביטול המפורש נחתם בנוכחות עד אחד בלבד, ולא שניים כנדרש בחוק. השופט פירט את דרישות החוק לביטול כאמור בסעיף 36 לחוק הירושה, המאפשר ביטול באמצעות ביטול או השמדה מפורשים של הצוואה. השופט התייחס גם לסעיף 25 לאותו חוק, המאפשר לבית המשפט להכיר בצוואה למרות פגמים צורניים, בתנאי שהיא משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. השופטת בחנה בדקדקנות האם הביטול אכן שיקף את רצונו של המצווה, ולא מצאה ראיות להשפעה בלתי הוגנת של הנהנים הנקובים בצוואה. השופט בחן גם את הראיות החיצוניות ומצא אותן משכנעות, במיוחד בהתחשב בעדותו המהימנה של עורך הדין, בנסיבות הביטול ובעובדה שהמצווה לא ערך צוואה חדשה למרות שניתנה לו ההזדמנות לעשות כן. כמו כן, דנה השופטת בסעיף 25 המתוקן לחוק הירושה, המחייב קיום יסודות הצוואה, בנוסף לאישור רצונו החופשי של המצווה. השופטת ציינה כי דרישת שני עדים לצוואה בעדים היא כיום דרישה מהותית, וניתח את ההשלכות של שינוי זה. השופט הגיע למסקנה כי במקרה זה לא ניתן לקיים את הדרישה הפורמלית לשני עדים, אך הראיות החיצוניות משכנעות דיין כדי להוכיח את כוונת המצווה. בנוסף, התייחסה השופטת לעקרון תום הלב בדיני צוואות, אותו ניתן ליישם בנסיבות מסוימות כדי להשלים את הדרישות הפורמליות. השופט התייחס גם להוראה בצוואה שהגבילה את יכולתו של המצווה לבטלה, והבהיר כי הוראה כזו אינה תקפה לפי סעיף 27 לחוק הירושה. בסופו של דבר, השופט פסק לטובת ביטול הצוואה, בהתחשב בכל הראיות ובחוקים החלים. הנתבעים חויבו לשלם 45,000 ₪ כולל מע"מ כהוצאות ואגרות.