ת"א 59291-11-18

תקציר

הנתבע שימש כערב לפירעון שטר חוב ודמי שכירות על ידי החברה על פי הסכם שכירות. התובע תבע את הנתבע בגין חוב החברה לאחר שזו פשטה את הרגל. הנתבע טען כי פג תוקף ערבותו, או לחילופין כי אי יידוע התובעת על אי עמידת החברה בהתחייבויותיה ואי התנהלותה בתום לב כלפיו, הביאו לביטול ערבותו. בית המשפט קבע כי הנתבע לא מסר את ההודעה הנדרשת בכתב על ביטול ערבותו ולא הוכיח כי הודיע לתובע על הביטול בכל דרך אחרת. לפיכך, נדחתה טענת הנתבע כי פקעה ערבותו. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא דיווחה לנתבעת על אי עמידת החברה בהתחייבויותיה על פי חוזה השכירות, ולא עדכנה אותו על הארכות שהעניקה לחברה, או על קשריה עם שוכרים חדשים פוטנציאליים. בית המשפט מצא כי מדובר בהפרת חובת תום הלב, אשר מנעה מהנתבע לנסות ולהקטין את נזקיו. טענת התובעת כי הודעה לנתבעת לא הייתה מסייעת אינה מתיישבת עם טענתה כי נתנה לחברה זמן להתאושש. יתר על כן, התובעת יכלה לנקוט באמצעים אחרים להקטנת נזקיה, כגון פינוי החברה מהנכס או מימוש נכסי החברה. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובעת כנגד הנתבעת למלוא סכום חובות החברה, וקבע כי חבות הנתבעת מוגבלת ל-83,560 ₪. כל צד יישא בעלויות שלו.