בר"ע 613/08

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על סמכותו של בית משפט השלום בירושלים לדון בתביעה כספית. המבקשים, תושבי מבשרת ציון, סיפקו למשיבים שירותי הנדסה וטענו כי לא שולמה להם התמורה המוסכמת. המשיבים טענו כי בית המשפט נעדר סמכות מקומית וביקשו להעביר את הדיון לבית המשפט המוסמך במחוז מרכז. בית משפט קמא הסכים עם המשיבים והורה על ההעברה. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה זו. שופט הערעור החליט לדון בבקשה כערעור שניתן ועבר לבחון את סוגיית הסמכות המקומית. השופט הסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי שתי החלופות הראשונות לקביעת סמכות שיפוט, לפי תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אינן ישימות. עם זאת, השופט חלק על מסקנתו של בית משפט קמא ביחס לתקנה 3(א)(3), הנוגעת למקום המיועד למילוי החובה. השופט הפנה לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון (לוי נ' פולג) אשר פירש תקנה זו בשילוב עם סעיף 44(א) לחוק החוזים, הקובע כי בהיעדר הסכם אחר, יש לבצע תשלומים בבית המגורים של הנושה. מאחר שמקום מגוריהם של המבקשים הוא באזור ירושלים, קבע השופט כי לבית משפט השלום בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה. לפיכך התקבל הערעור, והחלטת בית משפט קמא להעביר את הדיון בוטלה. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות המבקשים ובשכר טרחת עורך דין. פסק הדין נחתם בביטול החלטת בית משפט קמא ופירוט ההוצאות שנפסקו למבקשים.