עת"מ 2392/05

תקציר

תושבי שכונות מודיעין-מכבים-רעות הגישו שתי עתירות נגד סלילת כבישים בתחומי הרשות המקומית שלהם. העתירה הראשונה מתנגדת לסלילת כבישים 11 ו-12, שיהפכו לטענת העותרים לכבישים בין-עירוניים מסוכנים בשל סגירת כביש ארצי סמוך כתוצאה מהאינתיפאדה השנייה. העותרים טוענים כי רשויות התכנון התרשלו בחובתן לבחון מחדש את התוכניות המקוריות לכבישים אלה ולא הביאו בחשבון את השפעת סגירת הכביש הארצי. הם מבקשים סעד הצהרתי או סעדים ספציפיים לצמצום הנזק שנגרם מהתנועה הכבדה הצפויה. העתירה השנייה מרחיבה את הטענות הללו גם לסלילת קטע כביש נוסף, המכונה כביש מקומי 1, המחבר את השכונות לכביש 443. המשיבים, לרבות העירייה ורשויות התכנון, מתנגדים לעתירות מכמה טעמים. בית המשפט מצא כי העתירות הוגשו לאחר שמרבית עבודות הסלילה הסתיימו, דבר המהווה עובדה מוגמרת, וכי השיהוי המשמעותי, ללא הצדקה, סייע ליצירת מצב זה. זאת ועוד, לבית המשפט אין סמכות להורות על עיון חוזר בתכניות המתאר לכבישים 11 ו-12, שכן הן כבר קיבלו תוקף וקיבלו מעמד סטטוטורי. אין די בחוות הדעת שהציגו העותרים בדבר סיכונים בטיחותיים כדי לגבור על האינטרס הציבורי בהשלמת הכבישים. בנוסף, בית המשפט פירש את החוקים הרלוונטיים כך שהוועדה לבנייה למגורים מוסמכת לאשר סלילת כבישים בתוך השכונות. בית המשפט דחה גם את הטענה כי תוקפה של התכנית לכביש מס' 1 פקע, וקיבל את הסברם של המשיבים כי התכנית מומשה במסגרת הזמן הנדרשת. לבסוף, ציין בית המשפט כי תקנות התעבורה המבוקשות חורגות מסמכותה של רשות התמרורים המקומית. משכך, דחה בית המשפט את שתי העתירות, הטיל על העותרים הוצאות משפט וקבע כי לא ניתן לחסום את הכבישים, שכן העתירות חסרות שחר והוגשו מאוחר מדי.