ת"א 15475-10-17

תקציר

בית המשפט מצא כי תמוז לא ביצעה את העוולה המסחרית של גניבת עין, כהגדרתה בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, שכן סמליין לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהיה לה מוניטין כלשהו כיבואנית של מסכי סמסונג, המהווה תנאי מוקדם לעוולה. יתרה מכך, תביעתה של סמליין לפי חוק הגנת הצרכן נכשלה משום שלא עלה בידיה להוכיח כל נזק הנובע מההטעיה במדבקות, וממילא לא ביקשה כל סעד לפי חוק זה. גם התביעה לעשיית עושר ולא במשפט נכשלה, שכן סמליין לא סיפקה כל שירות למסכים ששווקו על ידי תמוז, וממילא לא ביקשה כל סעד בגין עילת תביעה זו. בהתייחסה לבקשה לביזיון בית המשפט, מצאה השופטת כי סמלין לא הוכיחה די הצורך כי תמוז הפרה את צו המניעה הקבוע במקרה הראשון שהציגה. עם זאת, תמוז הודתה בהפרת צו המניעה במקרה השני. השופט הטיל על תמוז קנס על תנאי בגין כל הפרה עתידית של צו המניעה, וקבע כי הפרה אחת אינה מצדיקה קנס מיידי. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, וזכות הערעור לבית המשפט העליון נשמרה לשני הצדדים.