סע"ש 38907-05-19

תקציר

פסק דין זה משרטט סכסוך עבודה מורכב בו היו מעורבים מספר נתבעים – שג'ראווי ליבוביץ בניה בע"מ (הנתבעת מס' 1), אקו סיטי אל פיתוח ובניה בע"מ (הנתבעת מס' 2), רודס הנדסה ובניה בע"מ (הנתבעת מס' 4) ונתבעת יחידה מס' 3, שכינויה אבו אחמד. התובע, עובד בענף הבנייה, טען כי עבד אצל הנתבעים מיוני 2017 ועד מרץ 2019. עם זאת, הנתבעים חלקו על כך וטענו כי תקופת העסקתה של התובעת קצרה יותר. לאחר בחינת חומר הראיות, לרבות רישומי טלפון ועדות, קיבל בית הדין את טענת התובעת בדבר תקופת העסקתה, וקבע כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להפרכתה. בית הדין הסכים גם עם טענת התובע כי שכרו שולם במזומן ולא בא לידי ביטוי מדויק בתלושי השכר שסופקו. משכך, חויבו הנתבעים לשלם לתובע את המגיע לו בשכר שלא שולם, המחושב על פי תקופת ההעסקה המקובלת והתעריף השעתי בסך 45 ₪. באשר לנסיבות עזיבתו של התובע, מצא בית המשפט כי הוא לא פוטר אלא בחר לעזוב את עבודתו ולשוב למולדתו. כתוצאה מכך, נדחו תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים ולהטבות נלוות. עוד קבע בית המשפט כי צו ההרחבה בענף הבנייה חל על הצדדים, אך מאחר שהתובע לא השלים שלוש שנות עבודה, נדחתה תביעתו לקרן השתלמות. חשוב לציין כי בית המשפט הטיל על הנתבע מס' 3 ועל הנתבע מס' 4 אחריות משותפת כמעסיקים, והדגיש כי הנתבע מס' 3 לא שמר על הפרדה ברורה בינו לבין החברה. עוד נקבע בפסק הדין כי הנתבעים יפצו את התובע בגין הפרות חוק שונות. זה כלל אי תשלום דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה ואי ביצוע הפרשות לפנסיה ולפיצויים, וכן הפרות של חוק הגנת השכר בנוגע לתלושי שכר חלקיים ולא מדויקים. לתובע נפסקו 4157 ₪ עבור דמי הבראה, 7200 ₪ עבור ימי חופשה שלא נוצלו, 6600 ₪ עבור דמי חגים, 21,621 ₪ בגין הפרשות לפנסיה שלא שולמו, 2000 ₪ בגין אי הודעה לעובד ו-6000 ₪ בגין הפרות תלושי שכר. בנוסף, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. כמו כן הוכרה זכותו של התובע לערער על פסק הדין.