ה"פ 54045-05-11

תקציר

השופט קבע כי יש לדחות את התביעה, שעניינה לכאורה מחלוקת על הארכת חוזה. הם ביססו החלטה זו על לשונו הברורה והחד-משמעית של הסכם החכירה. חוזה השכירות מציין במפורש כי תקופתו היא תקופה מוחלטת של 49 שנים, החל מיום חתימת החוזה, ואינו מזכיר אפשרויות כלשהן להארכת חוזה השכירות מעבר לתקופה זו. השופטת התייחסה גם לנסיבות חתימת החוזה, וציינה כי הכוונה שעמדה מאחורי חוזה השכירות הייתה לאפשר לגוף ציבורי להשתמש ברכוש ציבורי לתקופה קצובה ולמטרה ציבורית מסוימת. הם הדגישו כי המבקשת הפכה לגוף פרטי וכי הקרקע מיועדת כיום לצרכים ציבוריים שונים. השופט התייחס גם לפסיקה הרלוונטית. באחד המקרים, למרות שחוזה השכירות קבע כי יבוטל אוטומטית לאחר 25 שנה, הייתה אופציה להאריכו ב-72 שנים נוספות, שלטענת בית המשפט כמוה כחוזה להעברת בעלות. זאת להבדיל מהמקרה הנוכחי, בו אין אופציה כזו להאריך את החכירה. מקרה נוסף שהזכירה המבקשת, אשר תמך בטענה כי החכירה מקנה להם זכויות בעלות, נבדל אף הוא מהנסיבות הנוכחיות, שכן מדובר בחכירה עם אופציית הארכה ל-49 שנים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי טענת המבקש כי יש לו זכויות בעלות מופרכת, ולכן דחה את התביעה. שני הצדדים יישאו בעלויות שלהם.