תא"מ 36109-08-20

תקציר

התובעת, שהיא המשכירה, תבעה את הנתבעת, השוכרת הקודמת שלהם, על כך שלא השיבה את הנכס המושכר במצב שקיבל, כפי שנקבע בהסכם השכירות. התובעת דרשה פיצוי בגין תיקונים שנגרמו לכאורה על ידי הנתבעת. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת הנאשם. נקבע כי התובעת שיפצה את הנכס לפני השכרתו, ובהסכם הראשוני צוין מצב הנכס בעת השכרתו. הודאת התובע עצמו ופסק דין קודם סתרו את הטענות שהועלו בהסכם השכירות לגבי מצבו של הנכס. גם עדותו של המתווך לא עלתה בקנה אחד עם טענות התובע. זאת ועוד, בנה של התובעת, שניהל את השכירות והיה גם עורך דינה, מסר עדות מוגזמת על היקף הנזק, שלא נתמכה בראיות. נמצא כי חלק מהנזקים הנטענים לא התרחשו או לא נגרמו על ידי הנתבע. התובע גם לא הביא ראיות מספיקות לתיקונים ולעלויותיהם, והאומדן שנמסר היה אנונימי ולא חתום. מנגד, הנתבעים הכחישו את גרימת הנזקים וציינו כי כבר נכחו בעת שהשתלטו על הנכס. בית המשפט מצא את גרסת הנתבע אמינה יותר ודחה את טענת התובע. תחת זאת, חויב התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. פסק הדין מתח ביקורת על התנהלות התובעת, והצביע על ניסיון לנצל משאבים שלא לצורך ולבזבז את זמנו של בית המשפט.