דב"ע מא/129 - 0

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת בית המשפט המחוזי לפסוק למשיב 100% נכות קצבת נכות. המוסד טען כי המשיב קיבל מחברת ביטוח פיצוי בגין נכותו בעקבות תאונת דרכים ולכן אינו זכאי לקצבה לפי סעיף 127(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי. המשיב טען כי הסכום שהתקבל מחברת הביטוח היה עבור טיפול רפואי בלבד ואינו כולל פיצוי בגין אובדן הכנסה. בית המשפט העליון בחן את משמעות המונח "תביעה משפטית" בסעיף 127(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי. היא הגיעה למסקנה כי בהקשר זה ניתן לפרש את המונח כ"דרישה", שניתן להציגה בפני החייב (חברת הביטוח) ולא בהכרח יש להגישה לבית המשפט. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שחוק הביטוח הלאומי השתמש במונח "תביעה" בדרכים שונות, וכי המילה "פעולה" היא המונח היחיד המתייחס אך ורק להליכים משפטיים. בית המשפט הוסיף וטען, כי כוונת המחוקק בפרק ו'2 לחוק הביטוח הלאומי, שעניינו ביטוח נכות, הייתה להגביל את זכויותיהם של "נכים קודמים" – נכים לפני אפריל 1970 – לקבל קצבאות, ולהבטיח שלא יקבלו טיפול טוב יותר מ"נכים טריים". לפיכך, פירש בית המשפט את סעיף 127(ב)(1) באופן שישווה את מצבן של שתי הקבוצות. בית המשפט הסכים עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי המוסד לא הביא הוכחה מספקת לכך שהסכומים שקיבל המשיב מחברת הביטוח נועדו לפיצויי נכות בלבד. עם זאת, בהתבסס על דברי המשיב עצמו ועל היעדר תגובה מצד המכון, קבע בית המשפט כי הסכום של 29,000 ל"י מתוך סך של 73,000 ל"י שהתקבלו מחברת הביטוח הינו בגין נכות. לדברי בית המשפט, יש להשתמש בסכום זה לצורך חישוב קצבת המשיב לפי סעיפים 127(ב)(1) ו-127(ג) לחוק הביטוח הלאומי. בנוסף, קבע בית המשפט כי המשיב זכאי לשיקום מקצועי לפי סעיף 127יג לחוק. המוסד חויב לשלם למשיב 70 שקים של הוצאות נסיעה. הערעור התקבל בחלקו, והחלטת בית המשפט המחוזי שונתה בהתאם.