ע"ו 13646-09-01

תקציר

המשיב טען כי יש לדחות את הערר שכן הוא חולק על ממצאים עובדתיים ורפואיים של ועדת הערר, שאינם עילה לערעור על פי החוק. ועדת הערר העדיפה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק על פני דעתו של ד"ר קרת, והמשיב טען כי גם זו אינה עילה מוצדקת לערעור. המשיב הוסיף וטען כי תצהירו של המערער אינו אמין וויתר על חקירתו. הוועדה בחנה רשומות ובדיקות רפואיות וקיבלה את חוות דעתו של פרופ' ביאליק שהתבססה עליהן, שלא מצאה בעיות מבניות בברכיו או בקרסוליו של המערער. לטענת המשיב, חוות דעתו של ד"ר קרת לא ביססה די הצורך קשר סיבתי בין כאבו של המערער לבין שירותו הצבאי. בנוסף, טען המשיב כי בעיות המשקל והברכיים של המערער היו קיימות לפני ואחרי שירותו הצבאי, וד"ר קרת לא הסביר די הצורך כיצד יש לייחס את כאביו לשירותו. הוועדה הכירה בכך שלמערער היו תלונות סובייקטיביות על כאב, אך לא מצאה ממצאים אורגניים אובייקטיביים. עם זאת, החוק קובע כי כאב כרוני מתועד ללא ממצא אורגני יכול להיחשב נכות. הוועדה שגתה בהגיעה למסקנה כי יש צורך בממצא אובייקטיבי כדי לתמוך בטענת המערער. הערעור התקבל, והתיק הוחזר לוועדת הערר לדיון נוסף בשאלה האם חוות דעתו של ד"ר קרת הוכיחה קשר סיבתי בין שירותו של המערער לבין כאביו, ואם כאב זה מהווה כאב כרוני מתועד. שני הצדדים יוכלו לספק חוות דעת נוספות ולבקש חקירה נגדית של המומחים. המשיב חויב לשלם למערער את הוצאות הערעור ושכר טרחת עורך דין.