עע"מ 4440/21

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על בקשה להיתר בניה ולתפקידן של הזכויות הקנייניות בתהליך קבלת ההחלטות. הוועדה המקומית עיכבה את החלטתה בבקשה עד להכרעה בשאלות קנייניות, אך פסק הדין קובע כי הדבר היה מיותר ולא ראוי במקרה זה. בפסק הדין מודגש כי החלטת הוועדה אינה פוגעת ביכולתם של הדיירים לבקש בירור בתביעותיהם הקנייניות בבית המשפט ולבקש סעד זמני. הנושא המרכזי הוא יישום הלכת אייזן, הקובע כי ועדה רשאית לעכב בקשה להיתר אם אין למבקש זכויות קנייניות ברורות. פסק הדין מכיר בכלל אך טוען כי זכויותיו של המערער רשומות במרשם הבית המשותף, מה שהופך מקרה זה לייחודי. בניגוד למקרים קודמים, זכויותיה של המערערת אינן שנויות במחלוקת, ולא ניתן להתעלם מרישומה. פסק הדין מציע כי יש להתייחס לחששות הדיירים בסוגיות קנייניות בבית המשפט האזרחי ומציין כי אין לערב את הוועד המקומי בסכסוכים מסוג זה. פסק הדין מדגיש כי אין סיבה לעכב את ההליך התכנוני במקרה זה וכי טענות התושבים לליקויים ברישום לא טופלו במשך שנים. בנוסף, היא נמנעת מנקיטת עמדה בסכסוך הקנייני, ומשאירה זאת לבית המשפט האזרחי הרלוונטי. פסק הדין מסתיים בקבלת הערר, מצהיר על החלטת הוועדה המקומית לעכב את ההחלטה כפסולה, ומתווה תקופה של 30 יום לכניסת ההחלטה לתוקף, תוך מתן שהות לתושבים לפעול. המשיבה מס' 3 מצווה לשאת בהוצאות המערערת, בעוד שלא נפסקו הוצאות למשיבים 1 ו-2 בשל הסכמתם להצעת בית המשפט.