ת"פ 31521-11-12

תקציר

שלושה נאשמים הורשעו בעבירות אלימות. נאשם 1 הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות בכתב אישום מתוקן לפיו הפיל את הקורבן באגרופיו ארצה. נאשמים 2 ו-3 הורשעו בתקיפה בנסיבות מחמירות בכך שתקפו גם את הקורבן בעת שהיה על הקרקע. התקיפה אירעה על רקע חשדו של נאשם 1 כי הקורבן מטריד אותו בטלפון. כתוצאה מהתקיפה סבל הקורבן משברים בפנים ונזקק לניתוח. במהלך המשפט הביע נאשם 1 חרטה וטען כי היה צעיר בעת ביצוע העבירה, בעוד התביעה טענה לעונש של 3 עד 5 שנות מאסר. הסנגור ביקש לקצר בעונשו בשל השיהוי של שבע שנים מאז האירוע, תוך שימת דגש על בגרותו של הנאשם, קבלת האחריות ותחילת שיקומו. תסקיר המבחן של נאשם 1 היה חיובי, וציין את חייו הנורמטיביים ואת הסיכון הנמוך לפגיעה חוזרת. השופט דניאל פיש שקל את הפסיקה, את האינטרס הציבורי ואת נסיבות המקרה. בעוד שהמדיניות הרגילה בתיקי עבירות אלימות היא להטיל מאסר, שני שיקולים עיקריים היו לטובת הנאשמים: תסקיר מבחן חיובי ועיכוב הגשת כתב אישום בשל נסיבות שאינן בשליטת הנאשם. לפיכך, פיש גזר על נאשם 1 שישה חודשי עבודות שירות, תשעה חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 20,000 ₪ לקורבן. גזר הדין שנגזר על נאשמים 2 ו-3 היה תשעה חודשי מאסר על תנאי והתחייבות בסך 10,000 ₪. לכל הנאשמים הייתה זכות ערעור תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.