ער"מ 1795/08

תקציר

המערערת במקרה זה עמדה בפני ערעור על החלטת הרשם אבי זמיר, אשר דחה את בקשתם לביטול צו עיקול נוסף. צו העיקול המקורי חל רק על זכויותיו של המערער הראשון, אך העיקול הנוסף חל על מחצית הזכויות בדירה שהועברה למערערת השנייה, וכן על שכרו של המערער הראשון והעיקול העצמי שלו על כספים שהמשיב חייב למערער. הרשם נעתר לבקשה לעיקול הנוסף, תוך שהוא מדגיש כי הצמדת השכר אינה חלה על הוצאות, והמערערים טענו כי לא התקיימו הקריטריונים לעיקול. תצהירי המשיב וחקירותיו הנגדיות, כמו גם חומר הראיות, תמכו בהחלטת הרשם. הוא מצא כי קיימות די ראיות לכאורה לתמיכה בטענת המשיב, לרבות כתב הודאה והסכם פשרה, וכי קיים חשש להכביד על ביצוע פסק הדין. הרשם שקל גם את מאזן הנוחות ומצא כי הוא נוטה לטובת המשיב. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הרשם, לא מצאה טעם לדחות את ממצאיו העובדתיים, ודחתה את הערעור. המערערים חויבו בהוצאות הערעור של המשיב ובשכר טרחת עורך דין.