רע"א 4255/13

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט בקשה לסילוק על הסף בהתבסס על השתלשלות האירועים ממנה עולה כי המבקש הסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, הנופל תחת תקנה 130(ג). בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 31.5.2010 ייעץ בית המשפט לצדדים בדבר אפשרות למנות מומחה והתיר להם להביע את דעתם. המבקש לא הגיש התנגדות בזמנו ואף לא במהלך דיון קדם משפט שנערך לאחר מכן ביום 14.9.2010, בו נסב הדיון על זהות המומחה ותחום מומחיותו. בפגישה זו הסכימו שני הצדדים למנות מומחה המתמחה בתכנון מנהור, ובית המשפט הקל על התהליך בכך שאפשר להם להציע מומחים פוטנציאליים. למרות טענותיה המאוחרות יותר של המבקשת כי הסכימה רק על זהותה ולא על המינוי, הדבר נחשב כניסיון בדיעבד לשנות את עמדתה. הנורמות הפרוצדורליות פירושן שמומחה מתמנה בדרך כלל לאחר שהצדדים מגישים את חוות דעתם. עם זאת, במקרה זה, בית המשפט מינה את המומחה לפני כל הגשה כזו כדי למנוע את הצורך בחוות דעת נוספות מהצדדים, כפי שנקבע במקרים קודמים כגון קופרמן נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ופלוני נ' מדינת ישראל. פסק הדין מדגיש כי שתיקה או היעדר התנגדות במהלך הליכים אלה מעידים על הסכמה כי המומחה שמונה על ידי בית המשפט הופך למומחה היחיד. לפיכך, אם המבקשת התכוונה להגיש את חוות דעתה המומחית, היה עליה לטעון זאת בבירור במהלך ההליך. הימנעותה מלעשות כן הובילה להחלת ברירת המחדל של הנחת ההסכמה, המחזקת את העובדה שמינוי המומחה היה תקף. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשתה והטיל אגרה בסך 7,500 ₪ שתשולם למשיב מס' 1.