ת"א 51543-05-15

תקציר

פסק הדין דחה את התביעות ההדדיות של ראב"ד בע"מ ואסיה ים בע"מ בעקבות הסכם שכירות כושל לשטח מסעדה. תקופת השכירות הייתה 120 חודשים, עם אופציה להארכה, אך המסעדה לא יכלה לפעול בשל מחסור בתשתיות, ובפרט ארובה לאוורור ריחות בישול וטיגון, כנדרש בחוק. שני הצדדים היו מודעים לנושא, אך חתמו על ההסכם בכל זאת, מתוך כוונה למצוא פתרון. החוכר, אסיה, היה אחראי על התאמת השטח לשימוש המסעדה, אך המשכיר, ראב"ד, נדרש לספק תשתיות חיוניות מחוץ לשטח המושכר, כולל הארובה. אסיה ניסתה למצוא פתרון לארובה אך נתקלה באתגרים ועיכובים, ובסופו של דבר היחסים בין הצדדים התדרדרו עקב תלונות על מטרדי ריח מהמסעדה. ראב"ד הגיש תביעת פינוי, ואסיה תבעה תביעה נגדית בגין הפרת חוזה. בפסק הדין נקבע כי ההסכם אינו תקף מאחר שהשטח אינו מתאים למסעדה ללא התשתיות הנדרשות, ושני הצדדים היו מודעים לכך. בית המשפט קבע כי על אף אחד מהצדדים לא מוטלת החובה לבנות את הארובה, וניסיונותיהם לעשות זאת לא צלחו. גם פעילותה של אסיה ללא רישיון עסק, בשל היעדר ארובה מתאימה, תרמה לסכסוך. הריחות החריפים של המסעדה הפריעו לדיירי הבניין וגרמו לבעיות בריאותיות, מה שהוביל לתלונות נוספות ולבעיות משפטיות. בסופו של דבר, שני הצדדים הסכימו לסיים את חוזה השכירות, ואסיה פינתה את המקום. לאחר מכן בנו ראב"ד את הארובה בעצמם והשכירו את החלל למסעדה אחרת, שפעלה ללא בעיות ריח. פסק הדין קבע כי שני הצדדים אשמים ודחה את תביעותיהם ההדדיות, תוך חיוב כל צד לשאת בהוצאותיו.