ת"א 10011-03-19

תקציר

התובעים, חיה שנייר ומנחם קניג, תבעו את הנתבעים, ירון ובינה קראוס, ואת עורך דינם יואב סלומון, בגין רכישת שתי קומות בבניין דירות. התובעים טענו כי הנתבעים הטעו אותם לחשוב כי ניתן לחלק את שתי הקומות לארבע דירות נפרדות, בהיתרים המתאימים, וביקשו לבטל את הסכם הרכישה ולקבל פיצוי בגין הוצאות שונות. בית המשפט פסק לטובת התובעים, וקבע כי הנתבעים אכן הציגו מצג שווא בדבר האפשרות לחלק את הקומות לארבע דירות נפרדות. נמצא כי בקומה השלישית היו חריגות בנייה ולא ניתן לחלק אותה לשתי יחידות נפרדות, כפי שפורסם על ידי הנתבעים. זאת ועוד, הנתבעים לא מילאו את חובתם לסייע בפיצול הדירות ורישומן כארבע יחידות נפרדות. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את ההסכם לגבי הקומה השלישית והורה לנתבעים להשיב את התמורה ששולמה בגינו, בצירוף פיצוי מוסכם וחלק משכר טרחת עורך הדין. כמו כן נפסקו לתובעים פיצוי חלקי בגין חלק מהוצאותיהם הנוספות ושכר טרחת עורך דין. בעניין עו"ד סלומון קבע בית המשפט כי ייצוגו את שני הצדדים בעסקה, יחד עם היכרותו עם המוכרים, מהווים ניגוד עניינים. נמצא כי התרשל בייצוג התובעים ולא וידא את נכונות המצגים שניתנו בנוגע לנכס. סעיף הפטור שנכלל בהסכם המכר, המתיימר לפטור את סלומון מאחריות, נקבע כחסר תוקף. סלומון חויב לפצות את התובעים בגין שכר טרחתם וחלק ממחיר הרכישה. ככלל, התביעה התקבלה בחלקה, אך ורק לגבי הקומה השלישית, והנתבעים הוחזקו באחריות משותפת לתשלום הסכומים הנקובים לתובעים בגין התמורה, הפיצויים, שכר הטרחה ושכר טרחת עורך הדין.