ע"פ 8120/19

תקציר

בדיון שערכה ערכאת הערעור בתיק עבירות מין, הוחלט לדחות את הערעור. המערער ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהתבסס על טעויות לכאורה בקביעת העובדות ובהערכות המהימנות. עם זאת, ערכאת הערעור הדגישה את העיקרון לפיו ככלל אין היא מתערבת בקביעות אלה של בית משפט קמא אלא אם קיימות נסיבות חריגות, כגון סתירות משמעותיות בעדות או טעויות מהותיות בהערכת המהימנות. במקרה זה, בית המשפט מצא את פסק הדין הראשוני מקיף, מנומק היטב ומבוסס על ראיות, בעיקר בהסתמך על עדותה המהימנה והעקבית של המתלוננת. בית משפט קמא בחן בדקדקנות את עדותה של המתלוננת, דחה את טענותיה של המערערת בנוגע לסתירות, ומצא כי סתירות אלה אינן משמעותיות דיין כדי לערער את אמינותן. ראיות תומכות, לרבות עדויות של ידידה של המתלוננת, רב, הפסיכולוג של המתלוננת והוריה, חיזקו את גרסתה של המתלוננת על התעללות מינית ממושכת מצד המערער, שהיה דודה. טענת ההגנה בדבר האשמת שווא המונעת מזדון נדחתה, בהיעדר בסיס הגיוני או ראייתי. יתר על כן, גם טיעונים בדבר התנהגות צפויה של הקורבן ועיכוב בדיווח נחשבו בלתי נסבלים, מתוך הכרה באופי המורכב והטראומטי של עבירות מין משפחתיות, במיוחד בתוך קהילות מלוכדות. בית המשפט הגיע למסקנה כי פסק דינו של בית משפט קמא היה לגיטימי ולא מצא עילה משכנעת להתערב בהרשעה או בגזר הדין, דבר שנראה מתאים בהתחשב בחומרת העבירות ובהיעדר החרטה של המערער. משכך, נדחה הערעור, והמערער הונחה להתייצב בבית המשפט בניצן לתחילת ריצוי עונשו.