פר"ק 5245/08

תקציר

המשיבים הורשעו בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום בעקבות הודאתם, והכרעת הדין היא כעת סופית. המנהל המיוחד מבקש שפסק דין זה יתקבל כראיה במשפט אזרחי עתידי, ואילו המשיבים מבקשים להציג ראיות לסתור אותו. בדרך כלל, בעל דין אינו רשאי לסתור הודאה קודמת במשפט אחר, שכן הדבר יפגע בעקרון תום הלב הפרוצדורלי. בית המשפט מכיר בכך שפסק דין המבוסס על הודאה, כמו במקרה זה, אמנם אינו מקבל משקל רב כפי שניתן לאחר שמיעת כלל הראיות, אך עדיין יש לו ערך משמעותי. למשיבים ניתנה הזדמנות להציג ראיות סותרות, אך עדויות עדיהם היו מעורפלות, כלליות ובחלק מהמקרים סותרות את עצמן. רק תצהירי המשיבים התנגדו במישרין להודאותיהם הקודמות, אך אין בכך די כדי לסתור את הכרעת הדין. אחד המשיבים, אלדד, טען כי הודאתו הייתה שלא מרצון, אך הוא לא ערער על הכרעת הדין ולאחר מכן הודה באשמה. בהתחשב בנסיבות אלה, קובע בית המשפט כי המשיבים אינם יכולים להציג ראיות הסותרות את פסק הדין הקיים, וניתן להשתמש בהן כראיה לכאורה במשפטים עתידיים. המשיבים יחלקו גם בהוצאות פניית המנהל המיוחד, בסך 15,000 ₪.