ת"א 11489-05-21

תקציר

הנתבע ביקש רשות להציג ראיות הסותרות את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בעניין נכותו של התובע, אשר בית המשפט נעתר לה. פסק הדין מפרט את הנסיבות הנדירות שבהן בקשות מסוג זה מאושרות בישראל, תוך הדגשה כי הן נענות במשורה במקרים חריגים. הראשונה נוגעת להסתרת התובעת ממצבה הנפשי הקודם, המעיד על מסמכים רפואיים משמעותיים, אשר יכול היה להשפיע על החלטת המל"ל. שנית, ההחלטה אפשרה להציג ראיות סותרות באשר למצבה האורתופדי של התובעת, שכן חל שיפור משמעותי במצבה שש שנים לאחר בדיקת המל"ל. קביעה זו, יחד עם ממצאי המומחה שמונה על ידי בית המשפט שהצביעו על שיפור במצבה האורתופדי של התובעת וספקות לגבי כנות תלונותיה, הצדיקו הצגת ראיות סותרות. פסק הדין התייחס גם למורכבויות העולות מהערכות שונות של המל"ל ושל מומחה בית המשפט, והטה את הכף לטובת בירור האמת. בנוסף, דיוני המל"ל, שסתרו את חוות הדעת של רופאיה שלה, העלו ספקות לגבי החלטתם. בנסיבות אלה, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין באפשרותו לפסוק כראוי על סמך קביעת המל"ל, ועל כן קיבל את בקשת הנתבעת. פסק הדין הורה על מינוי מומחים רפואיים שימונו על ידי בית המשפט בתחומי האורתופדיה והפסיכיאטריה, בשכר טרחתם שיישא בהם הנתבע, והדגיש את היעדר ההוצאות בשל מורכבות התיק.