רע"א 6769/22

תקציר

לאחר שבחן את בקשת רשות הערעור, החליט בית המשפט לדחות אותה מכוח תקנה 148א לתקנות מבלי להידרש להתייחסות לתגובת המשיבים. טענתו העיקרית של המבקש הייתה כי מתעוררת שאלה משפטית עקרונית הנוגעת ליחס שבין זיכוי בפסק דין פלילי לבין ההגנות הקבועות בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. לגופו של עניין, תהה המבקש האם זיכוי בהליך פלילי שולל את תחולתו של סעיף זה בתובענה אזרחית קשורה. בית המשפט קבע כי החוק ברור: הגשת תלונה על עבירה פלילית יכולה להיחשב לכאורה כלשון הרע, אך סעיף 15(8) מעניק הגנה אם התלונה הוגשה בתום לב, גם אם האמונה הייתה מוטעית או מכוונת לפגוע. הגנה זו בטלה רק אם קיימות ראיות ברורות לכך שהמתלונן ידע שהתלונה שקרית. זיכוי במשפט פלילי אינו משמש ראיה במשפטים אזרחיים, כפי שהוכח בפסיקה קודמת. במקרה הספציפי, פסק הדין של הזיכוי לא תמך בטענת המבקש ולכן לא הוכיח שהתלונה שקרית. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי טענותיו הנוספות של המבקש ביחס לחוק הגנת הפרטיות הן עובדתיות ואינן מרכזיות דיין כדי להצדיק ערעור. לפיכך נדחתה הבקשה, ומשלא הוזמנה תגובה, לא הוטלו הוצאות.