עת"מ 35579-02-20

תקציר

העותר, אל-פאר, מפתחת את מערכת אל-סנס, אשר השתתפה בתהליך הבדיקה והאישור של מערכות התרעה היקפית שערך משרד הביטחון. מטרת התהליך הייתה לאשר מספר מערכות התרעה להגנה על קהילות, מתקנים ומחנות. שש חברות השתתפו בתהליך, ובהן אלפאר והמשיבים במקרה זה. בסופו של התהליך נמצאו המערכות של המשיבים 2 עד 4 מתאימות, ואילו המערכת של אלפאר לא עמדה בדרישות. אל-פאר עתרה אז לבית המשפט בבקשה להורות למשרד הביטחון לאפשר לו לעיין במסמכים הקשורים לתהליך ולתוצאות הניסויים שנערכו במערכות של המשתתפים האחרים. לחילופין, היא ביקשה מבית המשפט לבטל את החלטת משרד הביטחון כי המערכת שלה אינה עומדת בדרישות ולהורות על אישור המערכת. העותרת טענה כי הליך הבדיקה והאישור הוא למעשה שלב מקדמי למכרז ולכן יש להכפיף אותו לדיני המכרזים. לטענת אלפאר, היו בהליך פגמים חמורים ומשרד הביטחון הפלה אותו לרעה ושינה את כללי המשחק בדיעבד. המשיבים טענו כי הליך הבדיקה והאישור לא היה מכרז אלא ניסוי שנועד להרחיב את מספר מערכות ההתרעה העומדות לרשות משרד הביטחון. לפיכך, יש להחיל את עקרונות המשפט המינהלי ולהידחות על העתירה בשל השיהוי של אל-פאר בהגשתה. בית המשפט קבע כי הליך הבדיקה והאישור אינו מכרז אלא ניסוי, ולכן דיני המכרזים אינם חלים. עוד קבע בית המשפט כי משרד הביטחון פעל בהגינות, בסבירות וללא אפליה. עוד קבע בית המשפט כי העותרת אינה זכאית לעיין במסמכים הנוגעים ליתר המשתתפים בהליך מאחר שהם מכילים סודות מסחריים, ועל כן דחה את העתירה. העותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ₪, וההוצאות המופחתות למשיב 5 הסתכמו ב-5,000 ₪.