עב"ל 49811-05-19

תקציר

המקרה נסוב סביב מעמדו של תושב ישראל, ובפרט האם יש לראות במערער תושב לצורך חוק הביטוח הלאומי, ואם לאו, כאשר חל שינוי מעמד זה. המערער טען כי התגורר בישראל כל חייו, ואילו המוסד לביטוח לאומי (המוסד) טען כי עבר להתגורר בשכונה מחוץ לישראל בשנת 1999. נטל ההוכחה מוטל על טוען התושבות, אך מאחר שהמערער מחזיק בתעודת זהות ישראלית, על המוסד להוכיח כי אינו תושב. בית המשפט מצדד בדרך כלל במוסד, ומוצא ראיות מספיקות לכך שהמערער יצא מהארץ, וכי גרסתו לאירועים לוקה בחוסר אמינות. עם זאת, בשל סתירות מסוימות והסיכונים הפרוצדורליים של המערער, מקבל בית המשפט באופן חלקי בלבד את עמדת המוסד, בקובעו כי תושבות המערער נפסקת מיום 2.9.2007, ולא מהמועד השנוי במחלוקת המקורי משנת 1999, או אף משנת 1991. השופטים קובעים כי המוסד לא עמד בנטל ההוכחה במשך כל התקופה הנדונה, וכי לא היה שיהוי בלתי סביר בתהליך קבלת ההחלטות של המוסד שהיה מקצר עוד יותר תקופה זו. לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, כאשר מעמד התושבות של המערער הסתיים לפני למעלה מתשע שנים, ביום 2.9.2007.