רע"א 5169/93

תקציר

בית המשפט העליון הכריע בשאלה האם תובע יכול לתפוס את רכושו של הנתבע שברשות התובע כעיקול זמני להבטחת חובו של התובע. השופט לוין טען כי יש לפרש את המונח "אדם אחר" בתקנה 360(א) לתקנות סדר הדין האזרחי כ"אדם אחר שאינו הנתבע", ולא כ"אדם אחר שאינו התובע". לדברי השופט לוין, מטרת העיקול הזמני היא לייעד נכסים לפירעון, ואין זה הגיוני לאפשר את הנכסים המוחזקים על ידי צד שלישי אך לא על ידי התובע עצמו. השופט שמגר, בדעת מיעוט, סבר כי המונח "אדם אחר" בתקנה מתייחס לאדם שאינו נופל לקטגוריות של "תובע" או "נתבע". לדעת השופט שמגר, יש לפרש את התקנה באופן סביר ומילולי, והרחבת משמעותה לא תהיה מוצדקת. דעת הרוב של השופטים לוין ואור קבעה כי תובע יכול לבקש עיקול זמני על רכוש הנתבע שברשות התובע, לרבות פסקי דין כספיים, כל עוד המבקש יכול להצביע על ראיות מהימנות. החלטה זו, טענו, מתיישבת עם תכלית העיקול הזמני. יתר על כן, לא הייתה כל הצדקה, לטענתם, למנוע מהתובע להבטיח את זכויותיו באמצעות עיקול זמני. השופט שמגר חלק על כך, וקבע כי יש לפרש את התקנה על פי משמעותה הברורה והמילולית, וכל תיקון צריך להיעשות באמצעות שינויי חקיקה ברורים ופשוטים. את הקשיים המעשיים שהדגיש השופט לוין, צוין בהתנגדות, ניתן לפתור בדרכים משפטיות אחרות כגון שעבוד, תביעה שכנגד או קיזוז.