ב"ל 1499/05

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב ביצוע פסק דין קודם שניתן בתיק בין אותם צדדים ("המקרה הקודם") בנוגע לתביעתו של התובע למענק עבודה נדרש לאחר שירותו הצבאי. התביעה הנוכחית נועדה לקבוע את הסכום הנכון של המענק המגיע לתובע, שכן הוא סבור שהסכום ששולם על ידי הנתבע אינו מספיק. הנושא העיקרי הוא חישוב שיעור המענק החלקי, כאשר התובע טוען כי הוא צריך להיות 96.43% ממלוא המענק, והנתבע טוען כי הוא צריך להיות כ-86.67%. המשמעות הכספית של הפרש זה היא 683.54 שקל, המהווה את ליבת המחלוקת הנוכחית. בית המשפט, לאחר בחינת כתבי הטענות והראיות, מוצא כי הסכום הנכון של המענק החלקי המגיע לתובע הוא 6,116.39 ₪. סכום זה מביא בחשבון את ימי העבודה בתוך התקופה שנקבעה, שהיא שנתיים מיום שחרורו של התובע משירות צבאי חובה. עוד מציין בית המשפט כי חישוב הנתבעת היה שגוי, שכן הוא כלל רק 130 ימי עבודה במקום 131 הימים בפועל. בנוסף, בית המשפט קובע כי לא היה צריך להחיל ניכוי של 4% מסכום המענק, שבוצע בהוראת שעה, על המענק של התובעת, ולכן מוסיף סכום זה בחזרה לחישוב. באשר ליתר רכיבי התביעה, המתמקדים בהתנהלות הנתבע, בית המשפט אינו מוצא כל ראיה לרשלנות, סחבת או חוסר תום לב מצד הנתבע, למעט חישוב שגוי של המענק. בית המשפט מציין כי פסק הדין הקודם בוצע בתוך פרק זמן סביר. משכך, בית המשפט אינו פוסק לתובע כל פיצוי בגין נזקיו הנטענים, ומשאיר לו את האפשרות להגיש תביעת נזיקין נפרדת כנגד הנתבע. לסיכום, בית המשפט מקבל חלקית את התביעה, ומורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 309.22 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום 15.11.04 ועד לביצוע התשלום בפועל. סכום זה מייצג את ההפרש בין הסכום שהנתבע שילם בעבר לתובע לבין הסכום החדש שחושב. בית המשפט אינו מוציא כל צו בדבר הוצאות, ומעודד את הנתבע לשקול הסכמה לפשרות במקרים המתאימים, דבר שיכול לחסוך לשני הצדדים טרחה מיותרת. פסק הדין ניתן למסירה בהיעדר שני הצדדים, ולכל צד הזכות לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.