ת"א 24128-09-14

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבע, מפרק חברה בפירוק, משך שלא כדין עמלות והוצאות מקופת החברה ללא אישור או פיקוח כדין. השופט קבע כי טענת התובע לפי סעיף 373 לפקודת החברות, המטיל אחריות אישית על נושאי משרה בחברות בפירוק בגין התנהלות במרמה, לא הוכחה, שכן התובע לא הוכיח כוונת מרמה מצד הנתבע. עם זאת, השופט קיבל את הטענה לפי סעיף 374 לפקודה, המחייב נושאי משרה לתת דין וחשבון על התנהגות בלתי הוגנת או בלתי חוקית. השופטת הורתה לנתבע להשיב את הסכומים שנמשכו שלא כדין, בסך 711,633 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן חויבה התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ₪, ושני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפט שלהם. פסק דין זה נסוב סביב תביעה שהגיש מפרק נגד קודמו, בטענה להתנהלות במרמה ובקשת אחריות אישית לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות. השופט מצא כי אמנם הנתבע משך כספים שלא כדין, אך אין די ראיות לכוונת מרמה כדי לתמוך בטענה לפי סעיף 373. עם זאת, השופט פסק לטובת התובע ביחס לתביעה לפי סעיף 374, והורה לנתבעת להשיב את הכספים שהופקעו. בנוסף, התייחסה השופטת לסוגיית ההתיישנות וקבעה כי בעוד שחלקים מסוימים בתביעה התיישנו, אחרים ניתנים לבחינה לגופה. כתוצאה מכך, הוטלה על הנתבעת אחריות בגין משיכת שכר טרחה והוצאות שלא כדין בין השנים 2002-2007, והשופטת פירטה את סכומי ההחזר, לרבות ריבית. באשר להוצאות, חויב התובע בתשלום שכר טרחת עורך הדין של הנתבע, כאשר כל צד נשא בהוצאות המשפט שלו.