ת"א 21516-11-09

תקציר

התובע, מר י.ח., הגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד משרד הבריאות – מדינת ישראל, בטענה להולדה שלא כדין עקב רשלנות הנתבע במהלך מעקב ההריון של אמו. מר י.ח. נולד בשנת 1990 עם מום קלאבפוט, וטען כי לו אמו הייתה נבדקת כראוי, המום היה מתגלה וההריון היה מסתיים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי ההיריון היה בסיכון נמוך וכי הקשר הסיבתי בין מעשיהם לבין המום המולד. בית המשפט בחן מספר שאלות: האם ההיריון היה בסיכון גבוה, הפרקטיקה הרפואית המקובלת בכל הנוגע להפניות לבדיקות מערכת, קיומו של קשר סיבתי והאם המום של התובעת עונה להגדרה של הולדה בעוולה. בית המשפט מצא כי ההיריון לא היה בסיכון גבוה למרות שנולד באמצעות התקן תוך רחמי, וכי הפרקטיקה הרפואית המקובלת בשנת 1990 לא חייבה בדיקות מערכת שגרתיות לכל הנשים ההרות. בנוסף, אמה של התובעת הגיעה לבדיקות בשליש השלישי להריונה, מה שהופך את בדיקות המערכת ללא רלוונטיות. באשר לקשר הסיבתי, קבע בית המשפט כי הסיכוי לאשר הפסקת הריון עקב קלאבפוט נמוך ביותר, מה גם שהעובר נמצא בשלב החי. לבסוף, בית המשפט העריך את נכותה של התובעת, המוערכת ב-43.3%, והגיע למסקנה כי אין בכך כדי להצדיק תביעת הולדה בעוולה. חייו של התובע עם נכות זו לא נחשבו גרועים עד כדי כך שהוא מעדיף מוות. לפיכך, נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין, תוך המלצה לנתבע לוותר על הוצאות אלו בהתחשב במצבו הכלכלי של התובע.