ת"א 28549-07-18

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת חוזית בין תושבת ארה"ב, התובעת, לבין מתווך, הנתבע, בנוגע להשכרת דירתה בישראל. התובעת, שבבעלותה דירה ביבנה, שכרה את שירותיה של הנתבעת על מנת להשכירה. זמן קצר לאחר מכן התעוררו סוגיות הנוגעות לתשלומי שכר דירה, שהובילו לפינוי השוכרים ולהפסדים כספיים משמעותיים לתובע. היא טענה כי רשלנות הנתבע גרמה לה נזק ותבעה פיצוי של למעלה מ-300,000 ₪. עם זאת, השופט קבע כי לא ניתן להוכיח נזק וכי התובעת תרמה באופן משמעותי לתוצאה בהתנהגותה הפסיבית. התביעה המקורית, ששוויה מוערך בלמעלה מ-300,000 ₪, נדחית בשל היעדר ראיות לנזק שנגרם כתוצאה מהפרת חוזה ורשלנות לכאורה של הנתבעת. גם התביעה שכנגד, שהוגשה על ידי הנתבע בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק, נדחית מאחר שדברי התובע לא פגעו בשמו הטוב של הנתבע. השופטת הדגישה כי התנהלות התובעת, שהתאפיינה בפסיביות ובהיעדר פיקוח, תרמה להפרת הסכם התיווך. בנוסף, תביעת הנזיקין הייתה מופרזת וחסרת בסיס, שכן התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין מעשיה של הנתבעת לבין הפסדיה הנטענים. משמעות ההחלטה לדחות את שתי התביעות היא שכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.