בר"ע 1776/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשה לחופשה לצורך ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. ההחלטה המקורית הגבילה את היקף הסיכומים בכתב של הטענות שהועלו על ידי המבקש, אשר לאחר מכן הגיש בקשה להארכת הסיכומים האמורים. בית משפט קמא נתן ארכה מצומצמת והמבקש ביקש לערער על החלטה זו. בקשת רשות הערעור נדחתה מן הטעם שהחלטת בית משפט קמא לא הראתה טעות ברורה בשיקול הדעת וכי ערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בניהול ההליכים על ידי בית משפט קמא. טענות המבקש בדבר פגיעה מהותית והגבלה בלתי סבירה לא נחשבו תקפות, במיוחד לאור העובדה שההחלטה בסיכומים התקבלה בנוכחות שני הצדדים. זאת ועוד, הפסיקה שצוטטה על ידי המבקשים לתמיכה בתביעתם הייתה שונה באופן מהותי מהמקרה הנוכחי. המשיבים טענו כי המבקש פעל בחוסר תום לב, תוך גרימת עיכובים מיותרים ונזק פוטנציאלי. הבקשה נדחתה גם בהיעדר התנגדות מיידית לפסק הדין הראשוני, ופסק הדין חיזק את שיקול דעתו של בית משפט קמא בניהול היקף הסיכומים. המבקש חויב בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין, בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.