תלה"מ 39491-11-20

תקציר

פסק דין זה עוסק במקרה כואב ומורכב של ניכור הורי, שעניינו מאבק משמורת מר בין בני זוג גרושים על שלושת ילדיהם הקטינים. האם האשימה את האב בהתעללות מינית בבנם הבכור, טענה שנחקרה על ידי הרשויות ונקבעה כבלתי מבוססת. למרות זאת, המשיכה האם להרחיק את הילדים מאביהם, וסירבה לשתף פעולה עם כל איש מקצוע שינסה להקל על הקשר בין האב לילדים. בית המשפט מצא את גרסת האב לאירועים אמינה ואת טענותיה של האם על התעללות מינית כחסרות בסיס, וציין כי התנהגותה פגעה קשות בילדים, ובמיוחד בבת הבכורה. התנהלותה הקיצונית והמטרידה של האם, יחד עם סירובה לקבל החלטות קודמות של בית המשפט, הביאו את בית המשפט לפסוק לטובת האב. עם זאת, כדי לתת לאם הזדמנות אחרונה לקבל את גזר הדין ולשתף פעולה, הורה בית המשפט על אחריות הורית משותפת, במטרה להחזיר בהדרגה את הילדים לאביהם. פסק הדין התווה תוכנית הדרגתית לפיה הילדים ישהו זמן שווה עם שני הוריהם, במטרה להגיע בסופו של דבר למשמורת משותפת של 50/50. בית המשפט גם מינה עובדת סוציאלית פסיכותרפיסטית שתתמוך רגשית בילד הבכור ותלווה את המשפחה במהלך המעבר הזה. אם האם לא תעמוד בפסיקה, תוענק משמורת בלעדית על התאומים לאב, ותשקול התערבות נוספת עבור הילד הבכור. בנוסף, חויבה האם לפצות את האב בגין הוצאותיו המשפטיות. פסק דין חלקי זה נועד להגן על רווחת הילדים ולבסס מערכת יחסים בריאה עם שני ההורים, ולהציע לאם הזדמנות אחרונה לפיוס; אחרת, תינקט פעולה החלטית יותר.