ת"א 1085/06

תקציר

השופט פותח בהבהרה כי גזרי דין קודמים שניתנו לנאשמים אינם קבילים כראיה במשפט האזרחי. תכליתו של סעיף 42א לפקודת הראיות היא למנוע דיון כפול ולסייע לנפגעים לתבוע נזקים הנובעים מעבירה, מבלי שיצטרכו להציג את אותן ראיות פעמיים. סעיף 42א מאפשר לממצאים ולמסקנות של משפט פלילי להיות קבילים כראיה במשפט אזרחי. השופטת מדגישה כי הדבר חל הן על התובע והן על הנתבעים, וכי שני הצדדים מחויבים לממצאים בפסק הדין, כלומר אינם יכולים להציג ראיות סותרות ללא אישור מבית המשפט. בהסתמך על התצהירים שהוגשו במקרה הנדון, מורה השופט על מחיקתם של מספר סעיפים הסותרים את הכרעת הדין או את כתב האישום. בתצהירו של הנתבע מס' 1 נכללות טענות לפיהן ניסה להפריד בין הנתבע מס' 2 לבין התובע וכי התובע נגח בראשו. השופטת מקבלת את קביעתו של פסק הדין כי התובע חש חסר אונים והגן על עצמו באמצעות הכאת הנתבעים. כן מורה השופט על מחיקת סעיפים בתצהירו של הנתבע מס' 1 בו נטען כי דקר את התובע בכלי חד, שכן בפסק הדין נאמר במפורש כי מדובר בסכין וכי הנתבע מס' 1 החזיק בה. סעיפים בתצהיריהם של נאשם 2 ונאשם 3 המציירים תמונת אירוע שונה מהכרעת הדין ומכתב האישום מצווים אף הם להימחק. בכלל זה, נטען כי התובע וחבריו היו התוקפים הראשונים. בנוסף, נמחקו חלקים מתצהיר התובע הסותרים את כתב האישום ואת הכרעת הדין, לרבות טענות כי הנתבע מס' 2 הביא סכין. השופט מסביר כי התיאורים המפורטים של האירוע בתצהירים מיותרים וסותרים את העובדות שנקבעו במשפט הפלילי. לבסוף, בשל העובדה שחלק מהטענות של שני הצדדים התקבלו ונדחו, השופט מחליט שלא להטיל הוצאות על אף אחד מהצדדים.