ת"ק 75223-01-19

תקציר

התובע, שנרשם כמשתמש בפייסבוק בשנת 2007 ומנהל מספר עמודים ברשת החברתית, הגיש תביעה נגד פייסבוק בטענה שקיבלה הודעות פרסומיות לא רצויות. ההודעות המדוברות נשלחו באמצעות דואר אלקטרוני ועודדו את התובע לרכוש את כלי הקידום של פייסבוק כדי לשפר את טווח ההגעה של הפוסטים שלו. התובע טען כי הודעות אלו מהוות ספאם וכי הוא אינו מסכים לקבלן. פייסבוק, לעומת זאת, טענה כי התובעת הסכימה לתנאי השימוש שלהם וכי ההודעות היו תלויות שירות ולא פרסומות. עוד נטען, כי לתובע היו הזדמנויות רבות לסרב או להפסיק לקבל הודעות אלה, אך לא עשה זאת בתום לב. השופט בחן את החוקים הרלוונטיים, לרבות תיקון 40 לחוק התקשורת, ומצא כי פעולותיה של פייסבוק נופלות בגדר החריגים הקבועים בחוק. על פי פסק הדין, המסרים ששלחה פייסבוק לא היו פרסומות אלא הודעות שירות המותאמות לפעילותו של התובע בפלטפורמה, במטרה לסייע לו בקידום תכניו. השופטת הדגישה גם את חוסר תום הלב של התובע, וציינה כי הוא לא סיפק פרטים מהותיים בתביעתו ונהג בחוסר כנות. פעילותו הענפה של התובע בפייסבוק, לרבות קידום תכנים בתשלום, הוזכרה אף היא כסיבה לכך שהיה עליו לדעת על ההודעות ולהסכים לקבלן. בנוסף, הדגישה השופטת את הקלות שבה יכול היה התובע להימנע מקבלת הודעות אלה, אך בחר שלא לעשות כן. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לפייסבוק שכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. השופט הגיע למסקנה כי טענות אלה, המאופיינות בחוסר תום לב ומכוונות לצבירת הון, מנוגדות לעצם תכליתו של החוק, המבקש למנוע התנכלות לאזרחים.