ע"א 557/79

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעסקה פיננסית של איגרות חוב להלוואות חיסכון שתנאיהן אוסרים על העברתן. המשיב רכש אגרות חוב אלה מחברה וחתם על הסכם לפיו עם הבשלת אגרות החוב, החברה תאסוף את כספי הפדיון ותעביר אותם אליו. בית המשפט מתייחס תחילה לשאלה האם עסקה כזו תקפה וקובע כי גם אם מכירת אגרות החוב פסולה בשל סעיף אי ההעברה, יש לקיים את כוונת הצדדים להעביר את תמורת הפדיון למשיב עם הפירעון. הסיבה לכך היא שהעסקה טומנת בחובה הבטחה עתידית שניתן לממש בעת הפדיון. זאת ועוד, משקיבלה המשיבה את תמורת הפדיון, אין המערערת יכולה לטעון כי היא מייצגת דבר מלבד התמורה שהובטחה על ידי החברה. לאחר מכן, בית המשפט דן בהשלכות המס של עסקה זו. יודגש, כי תוקפה של עסקה לפי הדין הכללי אינו משתווה לתוקפה לפי דיני המס; לכן, גם אם עסקה בטלה, היא עדיין עשויה להצמיח חבות מס. במקרה דנן, מאחר שהעסקה אכן התרחשה, לא ניתן לטעון שהיא חסרת משמעות כלכלית, וטענת המערערת כי יש להתעלם ממנה לצורכי מס נכשלת. בית המשפט דוחה גם את אפיון התקבול על ידי המערערת כריבית או דיבידנד, וקובע כי מדובר בתשלום בגין ציפייה לריבית. רוב השופטים מסכימים עם החלטת בית המשפט המחוזי ודוחים את הערעור, בקובעו כי תקבולי המשיב אינם חייבים במס שכן הם פטורים לפי התקנות הרלוונטיות. השופט כהן חולק על כך, בין השאר, וטוען כי יש לראות בכספים שקיבל המשיב רווח הון ולמסות בהתאם. השופטים מסכימים לחלוק על נקודה זו, אך מסכימים כי יש לדחות את הערעור ולהטיל על המערער שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.