ע"ש 485/98

תקציר

המערער, תאגיד בנקאי שבבעלותו נכס בטבריה, ערער על החלטת ועדת הערר לארנונה הכללית של עיריית טבריה בעניין ארנונה לשנת 1997. הנכס מורכב ממרתף, קומת קרקע וגלריה, המשמשים למתן שירותים בנקאיים, כמחסן ומשרדים, בהתאמה. המערערת טענה כי יש לסווג את המרתף והגלריה כמחסן ומשרדים, ולא כבנק, ולפיכך יש לחייבם בארנונה נמוכה יותר. ועדת הערר דחתה את הערר וקבעה כי יש לסווג את הנכס כולו כבנק. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי ועדת הערר נעדרת סמכות לקבוע שנות מס שקדמו לשנת 1997, שכן הערעור התייחס לשנה זו בלבד. בית המשפט הסכים וקבע כי בעוד הוועדה יכולה לדחות או לקבל את הערר, אין לה זכות לקבוע את סיווג הנכס לשנים קודמות. יתר על כן, השימוש בפועל בנכס צריך לקבוע את סיווגו. עם זאת, השופט דחה את הערעור, והסכים עם המשיבים כי יש לסווג את כל חלקי נכס הבנק, לרבות מחלקות הניהול והפיקוח, כבנק לצורכי ארנונה. כתוצאה מכך, סווג הנכס כולו כבנק, והמערער חויב לשלם למשיבים הוצאות הגנה, לרבות שכר טרחת עורך דין. פסק דין זה הבהיר את סיווג הארנונה לנכסים בבעלות בנקים.