ע"א 228/91

תקציר

הערעור מחזק חלקית את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. השופטים מכירים בכך שקשה להתערב בקביעותיה העובדתיות של ערכאה ראשונה, אולם הם סבורים כי הפיצוי שנפסק על ידי השופט קמא נמוך באופן בלתי סביר ביחס לחומרת הפגיעה. הגזמה מצד התובעת בתיאור תחושותיה ומגבלותיה לאחר התאונה צפויה ויש לשקול אותה בהתאם, אך במקרה זה, הפגיעה הגופנית ותוצאותיה נתמכות בראיות אובייקטיביות. מאחר שסיכוייה העתידיים של התובעת ובחירותיה התעסוקתיות אינם ודאיים לחלוטין, בית המשפט מחשב את הפסד השתכרותה העתידית באופן קונבנציונלי, תוך התחשבות בגילה, בעיסוקה ובמוגבלותה. הפיצויים שייפסקו בגין הפסד השתכרות, עזרה בבית, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה יוגדלו משום שהם נמוכים באופן לא פרופורציונלי לעומת נכותה הרפואית, המוכרת כ-30%. השופטת א' והשופטת ד' דורנר מסכימות עם פסק דין זה. ההחלטה גם פוסקת לתובע 70,000 ₪ נוספים וכן 10,000 ₪ הוצאות מהמשיבים.