ת"א 57004-06-13

תקציר

המחלוקת היא על השימוש ברצועת קרקע מצפון לבית בבעלות מספר דירות. התובע, קש קש, טוען כי קיימת הסכמה משתמעת כי קרקע זו הינה לשימושו הבלעדי, כפי שהוכר על ידי בעלי דירות אחרים בהתנהלותם לאורך השנים. מנגד, טוענים הנתבעים גבאי כי אין הסכם כזה, והקרקע היא בבעלות משותפת. בית המשפט מוצא כי אמנם אין הסכמה מפורשת, אך התנהגות הצדדים מצביעה על חלוקת שימושים דה פקטו, והשטח שמצפון לבית אכן מיועד לשימושה הבלעדי של קש. עם זאת, אין בכך כדי לזכות את קש לבנות על הקרקע ללא הסכמת בעלי הדירות האחרים, דבר שגבאי ניסה לעשות. בית המשפט פוסק לטובת קש ומורה לגבאי להרוס את המשטח המרוצף שבנו בשטח שבמחלוקת ולפנות את פסולת הבניין. למרות שגם קש הציב שער נעול בכניסה לאזור ללא רשותו של גבאי, בית המשפט אינו מורה על הריסתו שכן גבאי לא הביע התנגדות לכך שהשער עצמו יינעל. לכן, השער יישאר אך לא ניתן יהיה לנעול אותו ללא הסכמתו המפורשת של גבאי. לבסוף, בית המשפט הורה לגבאי לשלם את שכר טרחתו של קש, בסך 11,700 שקל, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.