ה"פ 44081-06-13

תקציר

זהו פסק הדין בתביעה אזרחית בין בנק לבין שני נתבעים, בעל ואישה. הבנק התובע הגיש בקשה למתן פסק דין הצהרתי, בו קבע כי העסקה שנעשתה בין המשיבים בדבר הזכויות בנכס מסוים בטלה, וכי האישה, המשיבה מס' 2, היא בעלת הזכויות בנכס. הבנק טען כי הבעל, המשיב מס' 1, ניסה להבריח את הנכס - היחיד שנותר על שמו - כדי להתחמק מתשלום חובותיו לבנק. המשיבים טענו כי מדובר במכירה אמיתית תמורת זהב וכסף מזומן, שנועדה לפרוע את חובו של הבעל. השופט פסק לטובת הבנק והורה על ביטול עסקת המכר ועל הערת האזהרה שנרשמה לטובת האישה. הקביעה התבססה על יישום "אותות מרמה" כפי שהותוו בפסיקה קודמת, לרבות חדלות פירעון של המעביר, מערכת היחסים בין המעביר למעביר ועיתוי העסקה ביחס לדרישות הנושה. השופט קיבל את טענת הבנק כי העסקה הייתה על פניה בלבד, ולפיכך בטלה, והגיע למסקנה כי המשיבים לא סיפקו הסבר סביר להפרכת חזקת המרמה. המשיבים חויבו לכסות את הוצאות הבנק, ביחד ולחוד, בסך של 5,000 ₪.