בש"פ 8685/13

תקציר

לאחר עיון בערעור, החליט בית המשפט לדחות אותו, תוך התמקדות ביחס שבין סעיף 74 לסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי. המערער ביקש גישה לחומרים פסיכיאטריים, רפואיים וחברתיים הקשורים למתלוננת, בטענה כי הבקשה נופלת תחת סעיף 74, המאפשר לנאשמים לבקש חומרי חקירה מהתביעה. עם זאת, המשיב טען כי סעיף 108, לפיו בית המשפט מורה על המצאת מסמכים מצדדים שלישיים, הוא המסגרת המתאימה. בית המשפט עומד לעתים קרובות בפני האתגר להחליט באיזה מסלול פרוצדורלי ללכת כאשר המסמכים מבוקשים. תקדים קובע כי אם חומר אינו ברשות התביעה, על הנאשם להוכיח כי יש לחייבו להמציא אותו לעיון בית המשפט. ההחלטה הייתה תלויה באופי החומר; סעיף 74 מתייחס לחומרי חקירה מרכזיים, ואילו סעיף 108 מתייחס לחומרים שאינם חומרי ליבה המועילים להגנה. דיני החיסיון, ובפרט סעיפים 49 ו-50א לפקודת הראיות, מוסיפים מורכבות שכן הם מאפשרים להסיר את החיסיון אם הצדק מחייב זאת. ככלל, סעיף 78 מחריג חומרים חסויים מסעיף 74, דבר המצביע על כך שסעיף 108 עדיף כאשר מדובר בחומרים שאינם ברשות התביעה, ובכך לערב צדדים מתאימים לטעון נגד גילוי. בית המשפט הגיע למסקנה כי החומר החסוי המבוקש כלל לא היה ברשות המשיב ולא נגע במישרין לליבת האישום, בהתאם לדרכו של סעיף 108. חיסיון החומרים, הקשורים לטיפול בהתעללות מינית בעבר, מחייב שיקול דעת זהיר כדי למנוע פגיעה משנית במתלוננת. טענותיו הכלליות של המערער בדבר ההשפעה הפוטנציאלית של ההיסטוריה הפסיכיאטרית של המתלוננת על אמינותה לא היו מספיקות כדי לחייב גילוי. אשר על כן, דחיית הבקשה על ידי בית משפט קמא התקבלה, תוך העדפת נוהל סעיף 108 להגנה על פרטיותה וכבודה של המתלוננת, במיוחד בהתחשב באופיים הרגיש של החומרים. לפיכך נדחה הערעור ביום 29.1.2014.